בלוטת התריס (תירואיד) היא בלוטה היושבת בצוואר ליד קנה הנשימה ומחולקת ל-2 אונות. הבלוטה אחראית על ייצור הורמונים החשובים בויסות חילוף החומרים בגוף.

המחלה האנדוקרינולוגית הנפוצה ביותר בחתולים מעל גיל 8 היא פעילות יתר של בלוטת התריס. במצב זה רמת ההורמונים בדם החתול גבוהה וחילוף החומרים מוגבר וגורם למערכות הגוף לעבוד בצורה מאומצת יותר.

הבעיות הקשורות למחלה זו כוללות פגיעה לבבית, כלייתית, כבד ועיניים.

סימני המחלה האופייניים (לא כל הסימנים בהכרח יופיעו):

אובדן משקל

תאבון מוגבר

הקאות

שלשולים

שתייה והשתנה מרובות

פרווה לא מבריקה

היפראקטיביות ווקליזציה מרובה

אבחון המחלה:

היסטוריה מתאימה עלולה להחשיד לבעיה זו. במרפאה נבצע בדיקה גופנית מקיפה בה יתכן ונרגיש בהגדלת הבלוטה במישוש. בדיקת דם פשוטה הנערכת במרפאה יכולה להביא לאבחון המחלה. הבדיקה מודדת את רמת הורמון התירואיד (4T) בדם החתול. מומלץ בנוסף לערוך בדיקת דם כללית (ספירה וכימיה) על מנת לשלול גורמים נוספים לסימנים הנ"ל.

טיפול:

בארץ הטיפול המקובל הוא תרופה הניתנת פעמיים ביום ונקראית מטימזול. התרופה מפריעה לתהליך הייצור של הורמוני הבלוטה. מכיוון שלא מושג ריפוי מלא יש צורך בטיפול לכל החיים. התרופה מגיעה במגוון צורות: כדור, סירופ או ג'ל למריחה על העור.

ישנה אפשרות לטפל במחלה בעזרת האכלה במזון יעודי נטול יוד (Y/D) אולם אז אין לתת לחתול מזון מסוג אחר או חטיפים.

יש צורך בניטור רמות ההורמון בדם באופן תקופתי עד הגעה לאיזון רמות התרופה הניתנות.

לעיתים המחלה ממסכת על מחלת כלייה ברקע אשר תתבטא ואף תחריף לאחר תחילת הטיפול, על כן חשוב לבצע גם בדיקת תפקודי כלייה לפני ואחרי תחילת הטיפול.

פעילות יתר של בלוטת התריס שאינה מטופלת עלולה לגרום לכשל לב, עוורון פתאומי כתוצאה מלחץ דם גבוה, הקאות ושלשולים כרוניים ואף מוות.

לסיכום, פעילות יתר של בלוטת התריס, היא מחלה נפוצה בחתולים מבוגרים וניתנת לטיפול בצורה פשוטה ברוב המקרים.