ד"ר מאור גולדמן
שיעול הוא מנגנון שבבסיסו נועד להגן על הגוף על-ידי פינוי של הפרשות, נוזלים או חומר זר (למשל חומר צמחי) על ידי עירור כימי או מכני של רצפטורים המצויים לאורך מערכת הנשימה (למשל בקנה הנשימה והברונכים). גירוי של אותם רצפטורים, בין אם כתוצאה של דלקת או לחץ מכני יגרום לרפלקס של שיעול.

סיבות פשוטות כמו סביבה מאובקת גם כן עשויות לגרום לשיעול. אך אם השיעול הוא מתמשך, טורדני או מקושר לסימנים קליניים נוספים בהם חולשה במאמץ ונשימה מאומצת הוא דורש בדיקה ואבחון נוספים.

אנו מבחינים בין שיעול לבין השתנקות (נסיון לא פרודוקטיבי להקאה),

שיעול עשוי להעיד על בעיה שמקורה במערכת הנשימה ואילו השתנקות בדרך-כלל מקושרת לבעיה במערכת העיכול העליונה או הפארינקס (הלוע).

מצבי מחלה הקשורים בשיעול שמקורו בדרכי האוויר כוללים:

1. ברונכיטיס כרוני – דלקת ושינויים ברקמה סביב דרכי האויר.
2. קריסה של קנה הנשימה.
3. לחץ על הברונכוס המרכזי בגלל הגדלה של העליה השמאלית – Left mainstem bronchus compression.

סיבה נפוצה נוספת לשיעול היא על-רקע "שעלת המכלאות" (Kennel Cough) והוא מאופיין בשיעול עמוק ויבש. מחלה המועברת באמצעות הדבקה ולכן מאובחנת לרב בכלבים שנמצאים בסביבת כלבים אחרים (ומכאן שמו).

סיבות שונות נוספות לשיעול כוללים: דלקת ריאות (על-רקע זיהומי), גוף זר (למשל מלען), בצקת ריאות, קרדיוגני (לחץ גבוה בורידי הריאה) וגידולים (מסה ראשונית או גרורות).

במרבית המקרים בהם שיעול מהווה התלונה היחידה הכלב חיוני, בעל תאבון תקין.

אם זאת, מקרים שבהם הגורם לשיעול הוא למשל בצקת ריאות הכלב לרב ירוד, המופע אקוטי ומלווה בקושי נשימתי ו/או קצב נשימות גבוה (>35 בדקה).

בהגעה למרפאה עם תלונה על שיעול, האבחון יכלול לקיחת היסטוריה, בדיקה פיזיקלית ובחלק המקרים ביצוע של הדמיה צילומי רנטגן והדמית אולטרא סאונד ללב (אקו-לב)

הטיפול הוא בהתאם לאבחנה והוא מותאם לפי המקרה.