סירוס – פירושו הסרה כירורגית של האשכים.
הסיבות לסירוס הינן:
1) מניעת הרבעות מיותרות.
2) הפחתת התנהגות מינית.
3) הפחתת תוקפנות לכלבים ו/או לאנשים.
4) מניעת סרטן האשכים.
5) כחלק מטיפול במחלות של בלוטת הערמונית, בקעים (הרניות) וגידולים של הבלוטות האנליות.
הגיל הטוב ביותר לביצוע סירוס הוא בין 6 חודשים ל-12 חודשים.
בגיל זה הסיכון בביצוע ניתוח נמוך ביותר. בנוסף, בגיל זה עדיין לא מתפתחות מחלות של בלוטת הערמונית ושל האשכים. הרגלים לא רצויים כמו סימון מתחילים בגיל מאוחר יותר, והכלב עדיין לא הגיע לגיל שבו יגרום להריונות לא רצויים. אם כלבך אינו כלב גזעי בעל תעודת יוחסין, סירוס מוקדם הוא הדבר האחראי לעשותו.
כלבך יהיה חיית מחמד נעימה ונוחה יותר והסיכוי לכך שיסבול פציעות ונשיכות מכלבים אחרים או יפגע בתאונות דרכים יהיה קטן יותר.
לפני הנתוח כלבך יעבור בדיקה גופנית כדי לבדוק שאינו סובל מבעיה רפואית המונעת ביצוע הרדמה. אם הבדיקה הגופנית תקינה, יקבל הכלב זריקת טשטוש ואחריה זריקת הרדמה. אזור הניתוח נמצא בקדמת כיס האשכים. האזור מגולח ועובר חיטוי. המקום מכוסה בפד סטרילי. חתך של כ- 2 – 3 ס"מ נעשה בקדמת שק האשכים בעור וברקמות המקיפות את האשכים. כלי הדם של האשכים נקשרים בחוט תפירה שנמס תוך מספר ימים והאשכים מוסרים. חתך הניתוח נתפר בתפרי ניילון שאינם נמסים ויש להסירם לאחר 10 ימים.
לאחר הניתוח הכלב מקבל זריקת אנטיביוטיקה וזריקה נגד כאבים ועובר לחדר האשפוז להתאוששות והשגחה.
מספר שעות לאחר הניתוח יכול כלבך לחזור הביתה. ניתן לתת לו מים לשתיה ביום הניתוח, ניתן להאכילו כשנראה מאושש ומתעניין במזון. בחלק מהמקרים יינתן לכלב קולר אליזבטני אותו יש לשים מסביב לראש – זאת כדי למנוע התעסקות באזור התפרים והפרעה להחלמה. ב-10 הימים שלאחר הניתוח יש להגביל את פעילות הכלב לטיולים עם רצועה בלבד ולהימנע מקפיצות והשתוללויות כדי שהתפרים לא יפתחו.
סיבוכים הקשורים בניתוח כוללים זהום באתר הניתוח ודימומים. סיבוכים אלו נדירים ובדרך כלל נמנעים ע"י הקפדה על תנאי ניתוח סטריליים ושימוש בקולר אליזבטני לאחר הניתוח.
כלבים מסורסים עשויים להשמין, אולם, הדבר ניתן למניעה ע"י הקפדה על תזונה בכמות מתאימה ופעילות גופנית.
בסך הכל מדובר בפרוצדורה פשוטה וקלה לביצוע, בעלת יתרונות רבים לכלב ולבעליו.